סקירת פסח 11-04-25 - חוק האיזון הקוסמי: על העלייה, הנפילה והאמת

🐘 היציאה ממצרי השוק: כשהחירות האמיתית נבחנת בטלטלה


ערב פסח, חג החירות, ואני יושב מול המסכים האדומים ומהרהר על המקבילות בין יציאת מצרים לבין השוק הסוער שחווינו השבוע. האם לא אנחנו, הסוחרים, כמו בני ישראל במדבר - מתמודדים עם עמוד האש של התנודתיות ועמוד הענן של חוסר הוודאות? יש הבוחרים לחזור למצרים הבטוחה של אגרות החוב, ויש ההולכים אחר האמונה אל הלא נודע, מוכנים לספוג את העליות והמורדות בדרך אל הארץ המובטחת של הרווחים.


אתמול בערב, אחרי שראיתי את העליות המטורפות, ישבתי על הגג וחשבתי על חוק האיזון הקוסמי - על איך היקום תמיד מוצא דרך להחזיר את האיזון. ואכן, כמו תלמיד חכם שהופיע להרצאה אחרי לילה של שתייה מופרזת, היום השוק הגיע עם האנגאובר מטורף. הנאסד"ק ירד ב-4.31%, ה-S&P 500 גלש ב-3.46%, ואפילו הדאו ג'ונס, הזקן השמרן, השיל 2.5% מערכו.


🐘 על הסיבה והמקריות


30 שנה בשוק הזה לימדו אותי שיהיר אחרי קרב הוא כמו ילד שהולך יחף בשדה קוצים - זה רק עניין של זמן עד שהמציאות תתקן אותו. אתמול ראינו את אחת העליות החדות בהיסטוריה המודרנית, והיום קיבלנו תזכורת צורבת שבטבע אין חוקים מוחלטים מלבד אחד: מה שעולה במהירות, בדרך כלל יורד באותה דרמטיות.


בשפה הפילוסופית, זה מה שאריסטו היה קורא לו "האמצע הזהוב" - היקום פשוט לא אוהב קיצוניות, ותמיד ימצא דרך להחזיר את המטוטלת למרכז. או כמו שאני קורא לזה: "חוק הגומי המתוח" - ככל שמותחים יותר, כך הסטירה חזקה יותר כשמשחררים.


מה גרם לירידות החדות היום? כמה גורמים, כמו קרחון שרק הקצה שלו גלוי:
ראשית, הבנה שה"הפסקה" במלחמת הסחר היא בדיוק מה שהשם אומר - הפסקה. 90 יום זה בקושי מספיק זמן להחליף מזרן ישן, וודאי שלא מספיק לשנות מדיניות כלכלית שלמה. והמכס הבסיסי של 10%? הוא עדיין שם, כמו שומר ראש שישן עם עין אחת פקוחה.


שנית, זה שהבית הלבן הבהיר שהמכס על סין הוא למעשה 145% (125% מכס הדדי + 20% מכס קיים הקשור לפנטניל). זה כמו להודיע לשכן שאתה לא סתם לוקח ממנו את המקום בחניה, אלא גם מתכוון לחסום את הכניסה לביתו.
שלישית, זה היה קלאסי - סוחרים מבוהלים ראו את הראלי של אתמול כמו מתנה משמיים, הזדמנות למכור במחירים גבוהים יותר ולמזער את הכאב. זה כמו תלמיד שמקבל 55 במבחן אחרי שציפה ל-30, ומרגיש כאילו זכה בלוטו.
וכמובן, הפד - כמו חותן נודניק בארוחת שישי - הזכיר לכולם שהוא עדיין מודאג מאינפלציה שמונעת ממכסים, ולא ממהר להוריד ריבית. זה קוסם שביד אחת מראה לך את היונה הלבנה, ובאותו זמן היד השנייה שלו טומנת מטבע בכיס הפנימי של המעיל שלך.


🐘 המהות מול המראית


בואו נראה את הנזק האמיתי מתחת לפני השטח:
מדד הדאו ג'ונס ירד ב-1,015 נקודות, סיים את היום על 39,593. הנאסד"ק צנח ב-4.31% והתייצב על 16,387. ה-S&P 500 ירד ב-3.46% לרמה של 5,268. במבט על הנתונים, אפשר לדמיין ילד שנתנו לו בלון, והוא שמח וצוהל, ואז באה ציפור ומפוצצת את הבלון בדיוק כשהחיוך שלו הכי רחב.


עשרה מתוך 11 סקטורים ב-S&P 500 סיימו בירידות. היחיד ששרד היה סקטור מוצרי הצריכה הבסיסיים (+0.2%), כמו קקטוס במדבר שממשיך להתקיים גם כשהכל מסביב מתייבש. המפסיד הגדול היה סקטור האנרגיה (-6.4%), ואחריו הטכנולוגיה (-4.6%), מוצרי צריכה מותרות (-4.1%), ושירותי תקשורת (-4.1%).


מדד פילדלפיה לשבבים, שאתמול זינק ב-18.7%, היום התפוגג ב-8%. זה כמו אסטרונאוט שהגיע לירח ופתאום מגלה שחליפת החלל שלו מחוררת - ההתלהבות מתחלפת במהירות בפאניקה.


ובאופן כללי, המוכרים שלטו ביד רמה. ביחס של יותר מ-8 ל-1 בבורסת ניו יורק ויותר מ-4 ל-1 בנאסד"ק. זה כמו מופע רוק שבו הקהל פתאום מחליט ללכת הביתה באמצע השיר הכי פופולרי.


הדולר חטף מכה קשה, כשמדד הדולר ירד ב-1.9% לרמה של 100.98. זה כאילו מישהו הזכיר לו פתאום שהוא לא באמת מלך העולם, אלא סתם פיסת נייר עם הדפסים מרשימים.


🐘 על הפוטנציה והמימוש


בבחינה עמוקה יותר של אירועי היום, נראה תהליכים מורכבים ומעניינים:
נתוני ה-CPI למרץ היו דווקא חיוביים - ירידה של 0.1% (במקום עלייה של 0.1% שצפו), ועלייה שנתית של 2.4% לעומת 2.8% בפברואר. אינפלציית הליבה עלתה ב-0.1% (במקום 0.3% שצפו). במצב רגיל, זה היה אמור להיות חדשות מצוינות. אבל השוק פשוט משך בכתפיו, כמו אדם שמישהו מציע לו גלידה מיד אחרי שבלע כדור נגד בחילה.


למה? כי כולם יודעים שהמכסים יתחילו להשפיע על שרשראות האספקה בחודשים הקרובים, ומה שנראה היום כמו מדד אינפלציה טוב, הוא כמו סלפי שצילמת לפני שאכלת ארוחת ענק - זה לא מייצג את המצב העכשווי.


במקביל, נתוני תביעות האבטלה היו סבירים: עלייה של 4,000 ל-223,000, עדיין ברמה נמוכה יחסית שמעידה על שוק עבודה חזק. אבל גם זה לא עניין איש, כמו תזמורת שמנגנת ברקע בזמן שהמסעדה עולה באש.


ובנושא התקציב הממשלתי - הגירעון במרץ עמד על 160.5 מיליארד דולר, פחות מהגירעון בתקופה המקבילה אשתקד (236.6 מיליארד). אבל - והפעם זה "אבל" גדול - הגירעון עד כה בשנת התקציב 2025 גדול ב-23% מהגירעון בתקופה המקבילה ב-2024. זה כמו להתגאות שהורדת 10 ק"ג, כשלפני זה עלית 30.


🐘 על החכמה והפעולה


עכשיו לשאלה החשובה באמת: מה אנחנו עושים עם כל זה?
ראשית, צריך להסתכל על התמונה המלאה: הדאו ג'ונס כבר במינוס 7.1% מתחילת השנה, ה-S&P 500 במינוס 10.4%, הנאסד"ק במינוס 15.1%, ומדד הראסל 2000 של החברות הקטנות? הוא כבר במינוס עמוק של 17.9%. זה לא תיקון, זה כבר עמוק בטריטוריה של שוק דובי.


היום (שישי) מתפרסמים נתוני ה-PPI במרץ, והתחזית היא לעלייה של 0.1% במדד הכללי ו-0.3% במדד הליבה. אבל אחרי הסחרחורת של השבוע האחרון, כבר קשה לומר מה באמת ישפיע על השוק - זה כמו לנסות לנחש את הצבע המועדף על חתול עיוור.


השוק, כמו כל מערכת מורכבת, מחפש איזון. אבל האיזון הזה הוא כמו המטוטלת של פוקו - הוא אף פעם לא חוזר לאותה נקודה בדיוק, אלא מתקדם בספירלה אינסופית שרק כשמסתכלים עליה מלמעלה, מרחוק, אפשר לראות את הדפוס.


בימים טרופים כאלה, אני חוזר לעקרונות הבסיסיים של שיטת וויקוף: להתרכז באיזון בין נפח למחיר, לבדוק האם הירידות מלוות בנפח מסחר גבוה או נמוך, ובעיקר - לזהות את הצעדים של הכסף החכם. כי בסוף, רוב הסוחרים הם כמו עדר כבשים שרץ לכיוון שבו שמע רעש - לפעמים זה זאב ולפעמים זה רק הרועה שנפל לו מוט הרועים.


כפי שאמר פעם אנדרה קוסטולני, סוחר אגדי מהעבר: "השוק הוא כמו אישה - הוא עושה בדיוק ההפך ממה שאתה מצפה ממנו". ואני מוסיף: גם כשאתה חושב שהבנת אותו, הוא משנה את הכללים של המשחק.


אז עכשיו, יותר מתמיד, זה הזמן להיות סבלני ולחפש הזדמנויות בתוך הכאוס. לא למהר לקפוץ למסקנות, לא להיסחף עם המגמה.


🐘 פסח והשוק - על חירות פיננסית אמיתית


בערב חג הפסח, שבו אנו חוגגים את היציאה מעבדות לחירות, אני מוצא את עצמי מהרהר על המושג של חירות פיננסית אמיתית. כי מהי באמת החירות שאנחנו מחפשים בשוק ההון? האם זו היכולת לקנות ולמכור בלי פחד? האם זו היכולת להרוויח כסף? או אולי, במובן העמוק יותר, החירות האמיתית היא להשתחרר מהפחד עצמו - הפחד להפסיד, הפחד להחמיץ, הפחד מהלא נודע.


במשך שנים ארוכות, ליוויתי מאות סוחרים בדרכם לחירות הזאת. ראיתי אותם חוצים את ים סוף של החששות, נאבקים עם פרעה הפנימי שלהם שלוחש "אתה לא יכול", ומגיעים אל המדבר - אותו מקום לא נוח שבו האדם מתעמת עם עצמו ולומד את אמת השוק.


אני מאמין שכמו בני ישראל, שהיו צריכים להשתחרר לא רק פיזית ממצרים אלא גם נפשית מתודעת העבדות, כך גם אנחנו כסוחרים. השוק הוא רק המראה שדרכה אנחנו לומדים על עצמנו - על הפחדים שלנו, על התקוות שלנו, על האמונות המגבילות שלנו.


כי כמו שהפילוסוף הסטואי אפיקטטוס היה אומר: "אנשים נסערים לא בגלל הדברים עצמם, אלא בגלל הדעות שלהם על הדברים". והשוק? הוא רק מראה ענקית שמשקפת את הפחדים, התקוות, והדעות של כולנו.


לכולנו חג חירות שמח, ושנזכה לצאת ממצרי התודעה המגבילה אל המרחב הפתוח של החשיבה החופשית - בשוק, בחיים, ובכל אשר נפנה.



זהר ליבוביץ – 🐘 – או סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳