לולאת ההרגל
לשוק דרכים רבות לקחת לנו את הכסף, זה נורא מעצבן שקוראים זאת, אתה אפילו עלול לחוש איזה חוסר אונים מול המשפט ״לשוק דרכים רבות לקחת לנו את הכסף!״
נשמע כמו עוד קונספירציה של משהו גדול שאיננו יכולים לעמוד מולו - איך אני זהר יעמוד מול כל אותם מערכות (כך הסיפור השקרי נבנה בראש).
אנחנו רואים זאת בשוק, כיצד הוא מרגיל את האנשים שהוא רק עולה לאורך זמן, לפעמים מעבר להגיון או יכולת ההחלה או ההכלה כתוצאה מהמשך והעוצמה שזה נמשך.
בסופו של דבר כשזה ממשיך לעלות במקומות שכבר ציפית שאולי זה צריך לרדת, אתה מתחיל לפקפק בעצמך ולומר אולי בעצם השוק הוא שורי ועלי להצטרף עליו, מפני שכולם קונים ומרווחים ואני מחוץ לחגיגה (רעש חיצוני הרסני - הוא התבוננות במעגלי ההרגלים של האחרים).
ואכן בהתחלה הוא ממשיך לעלות עד שמגיע יום כמו יום המסחר של אתמול, ואולי סימנים קודמים שסרבת להביט בהם ופתחת עוד ועוד עסקאות להמשיך להנות מלולאת הרגל הקודמת שלך.
אז אח שלי יקר אני ממש מבין אותך!
אבל חכה רגע יש לי בשורה, שאולי תשנה לך את זוית הסתכלות על העניין, נכון לשוק דרכים רבות לקחת לנו כסף, אך את רובם אנחנו מכירים משל כך אנו יכולים להגן על עצמנו מפני מצבים הללו של השוק.
כך למשל השוק מנצל את ההבנה כיצד נוצרת אצלנו לולאת ההרגל המתחילה מגירוי כלשהו, גירוי שאחנו מזהים אותו חיצונית והוא נותן למוח לבצע איזה פקודה.
לאחריה מגיע שלב ההתנהגות, הבא ידי ביטוי בצורה שכלית, התנהגותית או ריגשית - ככל שהשלב הזה זוכה לגמול (שהוא אכן השלב השלישי בתהליך) אז הישות שלנו בוחרת לזכור ולאמץ אותו.
זה נובע מהתוכנה הפנימית של הכללה, כך יוצא שדברים המענגים אותנו או התוצאה שלהם היא ״פרס״ נהפכים להרגל, כך נוצרים אצל סוחרים לולאת הרגל ככל שהראלי בשוק ממשיך וממשיך ומתקדם.
ואז אנחנו בטוחים שנגמר והא מתקדם ומתקדם והנה עכשיו נגמר, לא! והוא מתקדם ומתקדם ובעצם מקבע לנו לולואות הרגל עמוקות.
עד אשר מגיע סופו. ולולאת הרגל אינה מכירה בכך אינה מכירה בסוף או השינוי. לא רק שאינה מכירה בכך, על מנת לזכות בגמל היא מפעילה ושוב ושוב את ההתהנגות שהביאה לתוצאה תוך כדי סירוב להביט ולהבין שהגמל כבר אינו גמל.
כך אנשים ממשיכים בסוף ראלי להמשיך לקנות ורואים בכל תיקון הזדמנות ולא סיומות.
הפתרון הוא מודעות לתהלכים שאינם אין סופיים. יש ליצור לולאת הרגל בוחנת שתפקידה לשבור לולאת הרגל שהגמל בהם ישתנה או נסתיים.
תהליך הבחינה הנוסף שאני מדבר עליו הוא השאלה הנוספת ״האם ישנה אפשרות נוספת מלבד התוצאה/גמל שאני מורגל אליו?״. עצם השאלה יאפשר מבט מפוכח על עוד אפשרויות ויציל אתכם מהעקשנות של לולאה סגורה.
אחד הדרכים למשל שלי להבין שאני אולי בלולאה היא רצף של הפסדים בעסקאות, מעל מספר מסויים אני פשוט עוצר ושאול את עצמי את השאלה שהזכרתי ומוסיף לעצמי את ההחלטה לעצור בכדי לאפס את נקודת המבט וההשקפה שלי.
אך באותה מידה גם רצף של הצלחות מביא אותי לשאול את אותם שאלות, רצף הפסדים מעיר אותנו במהירות, אך רצף הצלחות מרדים אותנו במהירות.
אל תיפול בלולאת הרגל - זכור תמיד לשאול את עצמך ״האם ישנם אפשרויות נוספות?״ וכך את התשובות שלך בחשבון.
לשוק דרכים רבות לקחת לנו את הכסף, זה נורא מעצבן שקוראים זאת, אתה אפילו עלול לחוש איזה חוסר אונים מול המשפט ״לשוק דרכים רבות לקחת לנו את הכסף!״
נשמע כמו עוד קונספירציה של משהו גדול שאיננו יכולים לעמוד מולו - איך אני זהר יעמוד מול כל אותם מערכות (כך הסיפור השקרי נבנה בראש).
אנחנו רואים זאת בשוק, כיצד הוא מרגיל את האנשים שהוא רק עולה לאורך זמן, לפעמים מעבר להגיון או יכולת ההחלה או ההכלה כתוצאה מהמשך והעוצמה שזה נמשך.
בסופו של דבר כשזה ממשיך לעלות במקומות שכבר ציפית שאולי זה צריך לרדת, אתה מתחיל לפקפק בעצמך ולומר אולי בעצם השוק הוא שורי ועלי להצטרף עליו, מפני שכולם קונים ומרווחים ואני מחוץ לחגיגה (רעש חיצוני הרסני - הוא התבוננות במעגלי ההרגלים של האחרים).
ואכן בהתחלה הוא ממשיך לעלות עד שמגיע יום כמו יום המסחר של אתמול, ואולי סימנים קודמים שסרבת להביט בהם ופתחת עוד ועוד עסקאות להמשיך להנות מלולאת הרגל הקודמת שלך.
אז אח שלי יקר אני ממש מבין אותך!
אבל חכה רגע יש לי בשורה, שאולי תשנה לך את זוית הסתכלות על העניין, נכון לשוק דרכים רבות לקחת לנו כסף, אך את רובם אנחנו מכירים משל כך אנו יכולים להגן על עצמנו מפני מצבים הללו של השוק.
כך למשל השוק מנצל את ההבנה כיצד נוצרת אצלנו לולאת ההרגל המתחילה מגירוי כלשהו, גירוי שאחנו מזהים אותו חיצונית והוא נותן למוח לבצע איזה פקודה.
לאחריה מגיע שלב ההתנהגות, הבא ידי ביטוי בצורה שכלית, התנהגותית או ריגשית - ככל שהשלב הזה זוכה לגמול (שהוא אכן השלב השלישי בתהליך) אז הישות שלנו בוחרת לזכור ולאמץ אותו.
זה נובע מהתוכנה הפנימית של הכללה, כך יוצא שדברים המענגים אותנו או התוצאה שלהם היא ״פרס״ נהפכים להרגל, כך נוצרים אצל סוחרים לולאת הרגל ככל שהראלי בשוק ממשיך וממשיך ומתקדם.
ואז אנחנו בטוחים שנגמר והא מתקדם ומתקדם והנה עכשיו נגמר, לא! והוא מתקדם ומתקדם ובעצם מקבע לנו לולואות הרגל עמוקות.
עד אשר מגיע סופו. ולולאת הרגל אינה מכירה בכך אינה מכירה בסוף או השינוי. לא רק שאינה מכירה בכך, על מנת לזכות בגמל היא מפעילה ושוב ושוב את ההתהנגות שהביאה לתוצאה תוך כדי סירוב להביט ולהבין שהגמל כבר אינו גמל.
כך אנשים ממשיכים בסוף ראלי להמשיך לקנות ורואים בכל תיקון הזדמנות ולא סיומות.
הפתרון הוא מודעות לתהלכים שאינם אין סופיים. יש ליצור לולאת הרגל בוחנת שתפקידה לשבור לולאת הרגל שהגמל בהם ישתנה או נסתיים.
תהליך הבחינה הנוסף שאני מדבר עליו הוא השאלה הנוספת ״האם ישנה אפשרות נוספת מלבד התוצאה/גמל שאני מורגל אליו?״. עצם השאלה יאפשר מבט מפוכח על עוד אפשרויות ויציל אתכם מהעקשנות של לולאה סגורה.
אחד הדרכים למשל שלי להבין שאני אולי בלולאה היא רצף של הפסדים בעסקאות, מעל מספר מסויים אני פשוט עוצר ושאול את עצמי את השאלה שהזכרתי ומוסיף לעצמי את ההחלטה לעצור בכדי לאפס את נקודת המבט וההשקפה שלי.
אך באותה מידה גם רצף של הצלחות מביא אותי לשאול את אותם שאלות, רצף הפסדים מעיר אותנו במהירות, אך רצף הצלחות מרדים אותנו במהירות.
אל תיפול בלולאת הרגל - זכור תמיד לשאול את עצמך ״האם ישנם אפשרויות נוספות?״ וכך את התשובות שלך בחשבון.