וול סטריט והשמיים מעלינו: סיפור של התחלות חדשותחברים יקרים, בוקר טוב לכם. אני יושב פה, מול המחשב, עם כוס קפה ביד אחת ועוגת דבש לראש השנה ביד השנייה, מנסה לעכל את מה שקרה אתמול בשוק. אבל לפני שנצלול לתוך המספרים והגרפים, בואו נדבר רגע על הלילה האחרון.
כשהשמיים בערו: סיפור של פחד, תקווה, ונס
אתמול בלילה, כשרובנו כבר היינו במיטות, התעוררנו לקול אזעקות. הלב שלי? דפק במידה כזו אחרת בעיקר לנוכח עוצמת הרעש וההדף שנוצר בכל יירוט, כאילו מישהו לוחץ על כפתור ה"טורבו" שלו. רצתי לממד, וכל הדרך חשבתי על המשפחה, על החברים, על כל מה שחשוב באמת.
ואז, ממש כמו בסרט אקשן הוליוודי, ראינו את זה קורה. טילים באוויר, ומיד אחריהם - הבזקים של יירוטים. זה היה כמו מופע זיקוקים, רק שהפעם זה היה על החיים שלנו.
אבל אתם יודעים מה? כשהכל נגמר, כשהשקט חזר, הרגשתי משהו מוזר. לא רק הקלה, אלא גם... תודה. תודה על הנס הזה, על ההשגחה הפרטית שכאילו אמרה "היי, אני פה, שומרת עליכם".
וכשהבוקר הגיע, כשפתחתי את המחשב וראיתי את המספרים של וול סטריט, פתאום הכל קיבל פרספקטיבה חדשה.
המספרים מדברים, אבל מה הם באמת אומרים?
אז כן, הדאו ג'ונס ירד ב-0.41%, הנאסד"ק צנח ב-1.53%, וה-S&P 500 איבד 0.93%. בימים רגילים, הייתי אומר שזה כמו לפתוח את המקרר ולמצוא רק חצי עגבנייה רקובה. אבל היום? היום זה מרגיש כמו למצוא את החצי עגבנייה הזו ולהבין שאפשר להכין ממנה את הרוטב הכי טעים בעולם.
כי אתם יודעים מה? אחרי לילה כזה, אחרי שראינו כמה שברירי הכל יכול להיות, פתאום גם ירידה בשוק נראית כמו הזדמנות. הזדמנות להעריך מחדש, לחשוב מחדש, אולי אפילו להתחיל מחדש.
המזרח התיכון רותח, אבל אנחנו ממשיכים קדימה
עכשיו, בואו נדבר על הסיפור הגדול: איראן וישראל. זה התחיל כמו שמועה שרצה בכיתה - "שמעת? איראן הולכת לתקוף!". והנה, זה באמת קרה. אבל תכלס? ישראל הראתה שהיא יודעת לשחק את המשחק הזה. רוב הטילים יורטו, וזה היה כאילו מישהו למעלה אמר "לא היום, חברים. לא היום".
זה מזכיר לי סיפור מפעם, כשהייתי בטיול ג'יפים בנגב. המדריך אמר "אל תדאגו, אני מכיר את הדרך". ואז הוא לקח פנייה לא נכונה וכולנו מצאנו את עצמנו תקועים בחול עמוק. חשבנו שזהו, נתקענו פה לנצח. אבל אז, ממש משום מקום, מופיע רועה בדואי עם הגמל שלו ועזר לנו למצוא את הדרך.
ככה אני מרגיש עכשיו - כאילו יש מישהו שם למעלה, שומר עלינו, גם כשאנחנו לא תמיד יודעים את הדרך.
הנפט - השופר של הכלכלה העולמית
מחירי הנפט? עלו כמו בלון חם, אבל אז התקררו קצת. זה מזכיר לי את התקיעות בשופר בראש השנה - מתחיל חזק, אבל אז מתמתן. אולי זה סימן? אולי זה קריאת השכמה לכולנו, להסתכל מחדש על איך אנחנו מנהלים את המשאבים שלנו?
כמו שוורן באפט פעם אמר: "היה חמדן כשאחרים פוחדים, ופחדן כשאחרים חמדנים." אז אולי, רק אולי, העליות והירידות האלה בנפט הן בדיוק ההזדמנות שחיכינו לה?
העבודה והפרנסה - תפילה לשנה טובה
ומה עם השביתה בנמלים? זה כמו לנסות לארגן את סעודת ראש השנה כשפתאום מגלים שהתנור מקולקל. אתה יודע שבסוף תהיה ארוחה, אבל הדרך לשם? קצת מדאיגה.
אבל אתם יודעים מה? זה מזכיר לי את הרגע לפני תקיעת השופר בבית הכנסת. יש מתח באוויר, אי-ודאות, אבל גם תקווה. תקווה שהשנה הבאה תהיה טובה יותר, מתוקה יותר, עם יותר פרנסה ושפע לכולם.
המגזרים בשוק - כמו סימני ראש השנה
בואו נסתכל על המגזרים בשוק כמו על סימני ראש השנה. יש את האנרגיה, התשתיות והתקשורת - הם כמו התפוח בדבש, מתוקים ומבטיחים. מצד שני, הטכנולוגיה, צריכה, פיננסים ונדל"ן? הם יותר כמו המרור - קצת מר עכשיו, אבל אולי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להעריך את המתוק כשהוא יגיע.
אפל - התפוח שמחכה לדבש
ואפל? אה, אפל. המניה שלה צנחה ב-2.9% אחרי שברקליס אמר שהביקוש לאייפון 16 לא ממש מרשים. זה כמו לשמוע שהתפוח שקניתי לראש השנה קצת חמוץ. אבל אתם יודעים מה? לפעמים כל מה שצריך זה קצת דבש - אולי חדשנות חדשה, אולי רעיון מהפכני - וכל הטעם משתנה.
כמו שסטיב ג'ובס אמר פעם: "החדשנות מבדילה בין מנהיג למתחרה." אז אולי זו בדיוק ההזדמנות של אפל להוכיח שוב למה היא מובילה?
לסיכום - תפילה לשנה טובה בשוק ובחיים
חברים יקרים, כשאני מסתכל על כל מה שקרה - בשמיים מעלינו ובמסכי המסחר - אני לא יכול שלא לחשוב על המשמעות העמוקה של ראש השנה.
זה זמן של התחלות חדשות, של תקווה, ושל אמונה שהטוב עוד לפנינו. כן, יש אתגרים - בשוק, בכלכלה, ובעולם סביבנו. אבל יש גם ניסים קטנים בכל יום, יש השגחה שמלווה אותנו, ויש הזדמנויות למי שמוכן לחפש אותן.
אז בואו ניקח רגע, נתבונן במה שיש לנו, ונודה על זה. בואו נסתכל קדימה עם תקווה ואופטימיות. כי בסוף, כמו שהשוק תמיד מוכיח לנו, אחרי כל ירידה יש עלייה. ואחרי כל לילה חשוך, מגיע בוקר חדש.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, ומלאה בהזדמנויות טובות. שנה של צמיחה - בתיק ההשקעות, אבל גם בלב.
ולסיום, אני רוצה לצטט את ג'ק בוגל, מייסד ואנגארד, שאמר: "הזמן הוא חברך הטוב ביותר, והסבלנות היא הנכס החשוב ביותר שלך." אז בואו ניקח את המילים האלה איתנו לשנה החדשה, נהיה סבלניים ונזכור שהזמן - והאמונה - הם לצידנו.
שנה טובה ומתוקה,
זוהר ליבוביץ - 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
