האם הגז היקר בתבל חבוי במינסוטה?בעוד העולם צופה במשבר ההליום של 2026 בזמן אמת—כשליש מהאספקה העולמית נעלם בן לילה בעקבות תקיפות איראניות על מתקן ראס לאפן בקטאר ומצור על מיצרי הורמוז שמוטט את התנועה הימית ב-97%—חברת חיפוש קטנה בשם Pulsar Helium קודחת בשקט במרבץ הגז המשמעותי ביותר מבחינה אסטרטגית על פני כדור הארץ. פרויקט טופז שלהם במינסוטה הוא פרויקט ההליום בדרגה השנייה בגובהה בעולם. בדיקות זרימה רשמו ריכוז הליום של 8.1%, פי 27 מסף הכדאיות המסחרית. החברה שומרת על 100% הצלחה בקידוחים בשבעה בארות הערכה.
מה שהופך את טופז מסיפור הליום מרשים לנכס ביטחון לאומי הוא הנוכחות המאושרת של הליום-3. הגז מוערך בכ-18.7 מיליון דולר לקילוגרם—פי 250 ממחיר הזהב—והוא החומר היחיד המסוגל לקרר מחשבים קוונטיים לטמפרטורות קרובות לאפס המוחלט. מעבדות פדרליות אישרו ריכוזים של עד 14.5 חלקים למיליארד , מה שהוביל את ממשלת ארה"ב להגדיר את הייצור המקומי כ"צורך לאומי דחוף".
התגובה הפדרלית הייתה מהירה. הנשיא טראמפ השיק את Project Vault להקמת רזרבת הליום אסטרטגית, בגיבוי הלוואה של 10 מיליארד דולר. משרד האנרגיה הקצה 500 מיליון דולר לעיבוד חומרים קריטיים מקומיים. Pulsar Helium מתאימה בדיוק למסגרת מדיניות זו בשל היותה מרבץ ראשוני ללא תלות בפחמימנים.
התמונה הפיננסית מדהימה. שווי השוק של החברה עומד על כ-193 מיליון דולר, בעוד יעדי המחיר של האנליסטים ממוצעים סביב 58 דולר למניה, לעומת מחיר נוכחי של 1.13 דולר. עדכון משאבים צפוי בקיץ 2026, וניתוח זה מהווה תזה שאי אפשר להתעלם ממנה נוכח משבר 2026.
לונג
