היעד של זוהר לוי בפז: שליטה שקטה ואפקטיבית

פז ניצבת בפתחו של עידן חדש. שמונה שנים לאחר שהפכה לחברה ללא גרעין שליטה, זוהר לוי הופך להיות בעל הבית. לוי, שבאמצעות סאמיט נדל"ן שבשליטתו (45.3%) רכש 16% מחברת האנרגיה והקמעונאות, אמנם לא יוגדר פורמלית כבעל שליטה, אך כעת, כשהוא בעל המניות הגדול בחברה, הוא מקדם מהלכים שיאפשרו לו להשיג שליטה אפקטיבית בפז. 

ביום חמישי האחרון שלחה סאמיט לפז מכתב באמצעות משרד עורכי הדין של רם כספי, שבו היא דורשת לכנס אספת בעלי מניות על מנת לאשר שני שינויים מהותיים. האחד - ביטול "גלולת הרעל" הקיימת כיום בתקנון החברה, כלומר המנגנון שלפיו כל שנה ניתן להחליף עד שני דירקטורים, ולקבוע במקום מנגנון שלפיו מדי שנה עומדים כל הדירקטורים הרגילים לבחירה מחדש; השני - צמצום מספר המושבים המקסימלי בדירקטוריון מ־10 כיום ל־7, ולקבוע שמספר המושבים המינימלי יעמוד על 5. 

סאמיט אף מציעה ארבעה דירקטורים רגילים שיכהנו עד למועד האספה השנתית הבאה, ככל שהשינויים שהיא מבקשת לבצע אכן יאושרו: היו"ר המכהן הראל לוקר, הדירקטורית המכהנת מיכל מרום־בריקמן, לוי עצמו, שמכהן מזה למעלה משנה כדירקטור בפז, ואמיר כהן, מנכ"ל סאמיט ישראל. ככל שבעלי המניות יאשרו את השינויים המבוקשים, מי שתודח מהדירקטוריון היא לורי הנובר, שנחשבת לדירקטורית שמובילה קו עצמאי. כמו כן, לסאמיט יהיו שני נציגים. 

את הדח"צים - לימור דנש, אלונה שפר ועמיקם שפרן - לוי לא יכול להחליף, אך ככל הידוע, השלושה עשויים לתמוך במהלכים שלוי יבקש לקדם בפז. צמצום הדירקטוריון ייעשה באמצעות פרידה מאריק שור ורויטל אבירם, הדירקטורים הבלתי תלויים שמסיימים את כהונתם בעוד כשנה. 

לוי מעלה את ההצעות האלו לאחר פרק זמן של למעלה משנה שבו הוא דירקטור בפז. את הזמן הזה הוא ניצל על מנת ללמוד את החברה ולסמן לעצמו מי מהדירקטורים הוא בעל ברית פוטנציאלי להובלת מהלכים הרצויים לו בפז. 

מבקש להשאיר את היו"ר

לוי - שמחזיק בשרשור ב־7.2% בלבד ממניות פז, ושעשוי לרכוש עוד מניות - כולל ברשימת הדירקטורים שהוא מציע את היו"ר המכהן. הבחירה הזו עשויה להתגלות בהמשך כבחירה טקטית. לוי אינו שואף להיות מוגדר בעל שליטה פורמלית. לכן גם רכש בשבוע שעבר נתח של 6.5% ממניות פז תמורת כ־265 מיליון שקל ועלה לשיעור ההחזקה הנוכחי. לוי אינו שואף לעלות לשיעור החזקה של מעל 25%, מה שיגדיר אותו פורמלית כבעל שליטה, יטיל עליו מגבלות, ויחייב אותו בביצוע הצעת רכש. מכיוון ששליטה מוגדרת הן כמותית והן איכותית ("היכולת להכווין עסקי תאגיד"), הבחירה בהשארת לוקר בתפקידו אמורה לאותת לרשות ני"ע שלא מתקיימים המבחנים שמגדירים את לוי כבעל שליטה. 

לוי צפה במה שהתחולל לפני כחודשיים בשופרסל, אז רכשו האחים אמיר 24.99% ממניות רשת הקמעונאות, ובעקבות שורה של מהלכים רבים שביצעו בזמן קצר, כולל ההחלטה שלהם למנות את עצמם ליו"ר ומנכ"ל, הובילה למעין התנגשות עם רשות ני"ע, שבסופה השניים נטלו על עצמם את כל המגבלות של בעלי שליטה. בשוק ההון מספרים שלוי, שמתרחק מהברנז'ה העסקית התל אביבית ומתעניין בעיקר בלהרוויח כסף, בחן את האירועים האלו והפיק לקחים. 

בשיחות פרטיות לוי טוען שהכוונות שלו לגבי לוקר כנות, ושהוא רואה בו את יו"ר החברה גם בעידן החדש שהוא מתכנן לפז. אך סביר להניח שכעת תחל מעין "תקופת ניסיון" למערכת היחסים הזו, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לבחון את רצינות כוונותיו. אם לוי אכן ישיג תמיכה משלושה דח"צים ושני מושבים עבור סאמיט, הדבר יצמצם את מרחב הפעולה של לוקר ויאפשר בסופו של דבר ללוי להחליפו אם ירצה בכך. עם זאת, לפי מקורבים לחברה, עד כה לוי ולוקר ראו עין בעין דברים רבים במהלך הדיונים השונים שנערכו בדירקטוריון פז, כך שישנה אפשרות שלוקר ימשיך בתפקיד לתקופה ארוכה תחת לוי. במאזן הכוחות משחקת לטובת לוקר העובדה שסאמיט מחזיקה ב־16% בלבד ממניות פז, והשליטה האפקטיבית שלה תלויה גם בכך שהמוסדיים יראו בעין יפה את המהלכים שלוי מקדם בפז. 

מערכת היחסים של לוי והמוסדיים תלויה, בין היתר, בערך שיוכל להציף להם. מניית פז זינקה לאחר שבשבוע שעבר נחשף ב"כלכליסט" שלוי הגדיל את החזקותיו, והיא נסחרת כיום במחיר של 364 שקל למניה, בדומה למחיר ששילם לוי, מה ששיקף פרמיה של כ־10%. הזינוק מלמד גם על החיבה של השוק המקומי לחברות עם גרעין שליטה, לאחר שבשנים האחרונות הוא משדר שהמודל של חברות בלי גרעין שליטה נכשל, כמו במקרה של שופרסל ודנאל. 

את המניות רכש לוי בעיקר מכלל ביטוח, שמעריכה שישנן מניות אטרקטיביות יותר בשוק, דוגמת מניות הבנקים. גם בבית ההשקעות מור מכרו ללוי מנה קטנה של מניות. יתר המוסדיים סירבו למכור, וימים יגידו אם הם קיבלו את ההחלטה הנכונה. בינתיים, לוי, שהשקיע כ־400 מיליון שקל בסה"כ ברכישת מניות פז, רושם לעצמו תשואת דיבידנד של 13%, לאחר שקיבל כ־53 מיליון שקל.

יסתדר עם המנכ"ל?

בניגוד לעמדה ביחס ללוקר, לוי אינו רואה עין בעין את אופן ניהול החברה עם המנכ"ל ניר שטרן. לוי סבור שפז לא ממצה את הפוטנציאל שלה ושהוצאות המטה גבוהות. לשם המחשה, ב־2023 הוצאות הנהלה וכלליות, שהוצאות המטה הן רק חלק מהן, הסתכמו ב־262 מיליון שקל. מינוי מנכ"ל הוא רכיב חשוב ביכולת להכווין את עסקי התאגיד, כך שבמידה ולוי יחליט לפעול להחלפת שטרן, הדבר עשוי להדליק נורה ברשות ני"ע, שבוחנת בימים אלו את ההגדרות הקיימות של שליטה. 

לוי, מצידו, שואף להגיע במצב אופטימלי לפוזיציה דומה לשל UMI בחברת הסיעוד וכוח האדם דנאל. UMI מחזיקה ב־13% בחברה, שנסחרת ללא גרעין שליטה, והיא הצליחה להביא להחלפת היו"ר והמנכ"ל הוותיקים, בלי שרשות ני"ע התערבה וביקשה להגדיר אותה בעלת שליטה. 

לוי נעדר ניסיון בקמעונאות - אחת הרגליים המרכזיות של פז - אך הוא עתיר ניסיון בנדל"ן, והוא מאמין שמדובר בתחום שלא טופל עד היום כראוי, ושניתן להשביח את הנכסים של החברה. למשל באמצעות בנייה לגובה בתחנות דלק של החברה במרכזי ערים. לוי גם שואף לנצל את שטחי הלוגיסטיקה של פז, שנמצאים סמוך לנמלים. בנוסף, לוי מתנגד לכניסה של פז לחו"ל. כיום יש לה שת"פ בתחום האנרגיה המתחדשת בארה"ב.