הבריחה הגדולה: גיוון וסביבה לא מעניינים יותר את וול סטריט

מאז כניסתו של דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב, נסוגה אמריקה התאגידית מתוכניות הגיוון וההכלה (DEI) ומהשקעות אחראיות (ESG), במהלך שמזכיר "מוות באלף חתכים" – פירוק הדרגתי ושיטתי של מדיניות שהייתה דומיננטית בחמש השנים האחרונות. 

ברקע עומד גל התנגדות גובר, בהובלת הנשיא טראמפ, שמכנה את היוזמות הללו "מסוכנות" ו"משפילות" ומביע חוסר סבלנות לכל מה שמזוהה עם פוליטיקת זהויות. התהליך הזה הוא למעשה תנועת נגד שמגיבה להתעוררות החברתית שהחלה כמחאה נגד טראמפ עצמו, כבר עם היבחרו לקדנציה הראשונה שלו ב-2017.

כ-20 מיליארד דולר זרמו החוצה מקרנות ESG ב-2024, שיא כל הזמנים. רק ברבעון האחרון של 2024, על רקע זכייתו של טראמפ, יצאו מקרנות אלו 10 מיליארד דולר – גם כן שיא פדיונות עבור קרנות אלו, יותר מכפול מהפדיונות ברבעון השלישי וברבעון חמישי רצוף של פדיונות. 

לשם השוואה, בשנת 2023 כולה הפדיונות הסתכמו ב-13 מיליארד דולר. המגמה גם הובילה לסגירתן של יותר קרנות שמשקיעות במתודה זו, מאשר נפתחו. לפי מורנינגסטאר, מרבית הקרנות הקיימות החליטו פשוט להסיר את הביטוי ESG משמן, בתגובה למגמה וללחץ הגובר מצד משקיעים מוסדיים.

לפי מורנינגסטאר, בחישוב תלת שנתי, רק 37% מקרנות ESG סיפקו תשואות במחצית העליונה של ביצועי קרנות ההשקעה. הביצועים החלשים יחסית היו דומים גם ב-2024. עם זאת, לפי מורגן סטנלי קרנות ESG הניבו תשואה חציונית של 12.6% ב-2023, הרבה מעל התשואה חציונית של 8.6% של הקרנות המסורתיות.

בכל הנוגע לתוכניות DEI, חברות החלו לפעול במרץ אחרי שביומו הראשון לכהונתו השנייה חתם טראמפ על צו נשיאותי שבו הורה לבטל את תוכניות הגיוון, השוויון וההכלה בתוך הממשל הפדרלי. 

ההוראה כוללת גם איום בענישה לחברות ציבוריות, מלכ"רים ואוניברסיטאות שמשתמשות בתוכניות אלו. 

בין החברות שהודיעו על צמצום או ביטול תוכניות DEI ניתן למנות את ענקית הקמעונאות טארגט, שהצהירה כי תחסל את התוכניות הללו ולא תחזיק עוד ביעדי גיוס לנשים או שחורים; מטא, החברה האם של פייסבוק, שהודיעה על ביטול תוכניות ה-DEI שלה ועל פיטורי הצוות האחראי לכך; וולמארט, שגם הכריזה על סגירת המרכז לשוויון גזעי שהקימה ב-2020 עם התחייבות של 100 מיליון דולר למשך חמש שנים.

פפסי, GM, דיסני, GE, אינטל, צ'יפוטלה, קומקאסט ו-PayPal הסירו כל התייחסות ל-DEI מהדוחות השנתיים שלהן, בעוד שחלקן השיקו מדיניות השקעה מחודשת שמתמקדת בעיקר במקסום רווחים ובהימנעות מנושאים חברתיים שנויים במחלוקת. 

אמזון, גוגל, בואינג, דלויט, PBS, פורד, הארלי דיווידסון, ג'ון דיר וג'יי.פי מורגן ביצעו שינויים דומים, המעידים על מגמה רחבה של חזרה למדיניות תאגידית מסורתית יותר. מנכ"ל ויו"ר ג'יי.פי מורגן, ג'יימי דיימון, אמר עם ההכרזה על הקיצוצים בתוכניות ה-DEI כי הוא ראה "איך אנחנו מוציאים כסף על חלק מהדברים המטופשים האלה, וזה ממש עצבן אותי".

בשנים האחרונות צברו תאוצה תוכניות הגיוון וההכלה (DEI - Diversity, Equity and Inclusion) וכן השקעות אחראיות (ESG - Environmental, Social and Governance). שתי הגישות הללו הפכו לסמל ולתווית לכל מה שנוגע לצדק חברתי ולקיימות סביבתית. במסגרתן, תאגידים החלו לאמץ עמדות מוסריות כלפי סוגיות מורכבות כמו זכויות להט"ב, יחסים בין-גזעיים ואיכות הסביבה. עם זאת, ההתמקדות הזו ספגה ביקורת גוברת מצד חוגים פוליטיים וכלכליים שמזהירים כי היא מסיטה את החברות ממטרתן המרכזית – יצירת רווחים.

המעורבות החברתית של תאגידים קיבלה דחיפה משמעותית לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ב-2017, צברה תאוצה עם מחאת MeToo נגד אלימות מינית, והתעצמה עוד יותר בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד ב-2020 וההפגנות ההמוניות של תנועת Black Lives Matter. במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ, חברות רבות החלו להפגין מחויבות גלויה לנושאים אזרחיים – לא רק בהצהרות ריקות, אלא גם בהשקעות נרחבות בשיפור קיימות סביבתית, בגיוון ההנהלות הבכירות, ולעיתים אף בהתייצבות פומבית נגד חקיקה שמרנית ברמה המדינתית.

האקטיביזם התאגידי הזה עורר דיון סוער בארצות הברית סביב מהות הקפיטליזם: מצד אחד, נטען כי החלטות עסקיות המבוססות על שיקולים חברתיים ולא על מקסום רווחים פוגעות בבעלי המניות וסותרות את אחריותה של הנהלת החברה. 

מנגד, אחרים תהו האם התחשבות בשיקולים חברתיים אכן פוגעת בביצועי המניה – והאם רווח כספי הוא המדד היחיד שצריך להנחות עסקים. אחד הקולות הבולטים בוויכוח היה לארי פינק, מנכ"ל ענקית ניהול הנכסים בלאקרוק, שב-2018 שיגר מכתב למנכ"לי חברות ציבוריות וקבע כי "כדי לשגשג לאורך זמן, כל חברה חייבת לא רק לספק ביצועים פיננסיים, אלא גם להוכיח תרומה חיובית לקהילה".

אלא שבשנים האחרונות, על רקע הקיטוב הגובר בחברה האמריקאית, התגברה גם הביקורת על מסגרות ה-ESG וה-DEI, שנחשבו עד אז כמעט כמדיניות משלימה זו לזו. השתיים מבקשות לקדם עקרונות ערכיים-חברתיים על פני עקרונות פיננסיים: כך למשל, ESG שואפת להנחות החלטות השקעה על סמך גורמים כמו פליטת פחמן או העדפה מתקנת, ולא רק על בסיס התשואה הכלכלית של ההשקעה. אלא שהלחץ הפוליטי, לצד מגמות כלכליות כמו אינפלציה וריבית גבוהה, הוביל חברות רבות להעריך מחדש את מדיניותן ולבחור בכיוון שמרני יותר, מתוך חשש מפני עלויות רגולטוריות ותדמיתיות. השנה החולפת הייתה הקשה ביותר עבור ESG, ונתוני הפדיונות מהקרנות מצביעים על שינוי דרמטי בגישת המשקיעים.

בסופו של דבר, המהלך הנוכחי מסמן שינוי משמעותי בתפקידם של תאגידים בשיח הציבורי והחברתי. בעוד שבעבר הם ניסו לאזן בין שיקולים עסקיים למחויבות חברתית, נראה כי כעת הם שבים להתמקד בעיקר בהיבטים הכלכליים והפיננסיים, תוך התרחקות ממעורבות פוליטית ישירה. השאלה שנותרה פתוחה היא האם נסיגה זו תימשך בטווח הארוך או שתאגידים ייאלצו שוב להסתגל ללחצים חיצוניים שיכפו עליהם חזרה לעולם של אחריות תאגידית רחבה יותר. 

למרות ההסגה הרשמית, יש המעריכים כי מדובר יותר בשינוי תדמיתי ופחות בהפניית גב מוחלטת לערכים של DEI ו-ESG. בסופו של דבר, לחצים רגולטוריים, דרישות משקיעים וחברה אזרחית פעילה עשויים להשאיר חלק מהיוזמות הללו בחיים, גם אם תחת כותרות חדשות או מתודות פחות מסומנות פוליטית.