.אחרי חודש של רגיעה – זיהיתי הזדמנות.
לא סתם "הזדמנות" מהסוג שמגיע עם ישיבה על התחת וחרדה מתמשכת אם הנכס יעלה ומה הדוחות יגידו על עתידו,
אלא הזדמנות שנולדה מתוך זיהוי פוטנציאל מומנטום אמיתי שעשוי להתפתח.
הסוחר צריך להיות טורף – לא רודף
הרעיון במסחר הוא לא לרדוף אחרי התנועה,
אלא לחכות כמו נמר שצד את הטרף וממתין לנקודה שבה הוא הכי חלש.
זו המהות של תזמון.
האיתריום בתקופה מסוכנת
במהלך החודש האחרון איתריום נע ממקצה לקצה בצורה שמגלמת סיכון גבוה מאוד.
זו תקופה שבה "לקנות באיזור תמיכה ולשכוח" הוכח כמלכודת תיירים קלאסית:
הנזילות בתיק נעלמת, והעיניים מתחילות לגרד בזמן שאתה צופה בתיק יורד.
לכן החלטתי להמשיך בחיי, להמתין בסבלנות — ולחכות לזמן הנכון.
זה לא מזל – זה זיהוי מומנטום
בדומה לגולש שמזהה גל וצולל פנימה לצינור,
גם אתה כסוחר לא אמור לצפות להישאר על הגל לנצח.
הייתי יכול לתת פקודה מתוך אמונה שהמטבע יגיע ל־$3500 ואפילו ל־$4000,
אבל אני לא חי על אשליות.
ברגע שנכנסתי לעסקה ב־8.12 לאחר זיהוי חולשת מוכרים,
המתנתי בסבלנות כדי להבין אם המומנטום איתי — או לא.
החוכמה היא לא רק להיות צודק
אחרי זיהוי נכון ופריצה של המטבע, מגיע הרגע להגיד לעצמך:
"תצא מהעסקה – נגמר המומנטום."
זו הבנה שמגיעה רק אחרי הרבה בדיעבד של סוחר שהלך עם האגו שלו,
עד שגילה שהניתוח והסיפור שסיפר לעצמו לא פחות חשובים מהגרף עצמו.
אובייקטיביות היא לא בפרשנות — היא בדרך שאתה מנהל את העסקה מההתחלה ועד הסוף.
לדעת להגיד: 'פה אני כבר לא צודק' — זאת התכונה הכי בריאה של סוחר
ברגע שאתה מסוגל להגיד "אני כבר לא צודק",
שני דברים משתנים:
ניהול הסיכונים שלך בעסקאות מפסידות נהיה איכותי וחד.
מימוש הרווחים נהיה מדויק יותר, בלי חרטות ובלי אחיזה במחשבות שווא.
בסוף, מסחר הוא לא היכולת לזהות את הכיוון —
אלא היכולת לדעת מתי להתנתק מהאגו ולפעול נקי.
