אם תכשיט התעשייה של אירופה מפורק בשקט?קבוצת פולקסווגן, שפעם סימלה את שליטת ההנדסה הגרמנית וההתאוששות האירופית שלאחר המלחמה, חווה מה שניתן לתאר רק כפירוק מבני ולא כמיתון מחזורי. החברה מתמודדת עם סערת אתגרים מושלמת: פגיעות גיאופוליטית שנחשפה במשבר השבבים של Nexperia, שבו סין הדגימה הסלמה של שליטה בשרשראות אספקה קריטיות, חסרונות עלויות עבודה קטסטרופליים (3,307 דולר לרכב בגרמניה לעומת 597 דולר בסין), וכישלון מוחלט של חטיבת התוכנה CARIAD שבלעה 12 מיליארד אירו עם מעט מאוד להציג. התוצאה חסרת תקדים: קיצוץ של 35,000 משרות בגרמניה עד 2030, סגירת מפעלים ראשונה ב-87 שנה, והעברת ייצור הגולף למקסיקו.
הכניעה הטכנולוגית היא אולי החושפנית ביותר. פולקסווגן משקיעה 5.8 מיליארד דולר בסטארט-אפ האמריקאי Rivian ו-700 מיליון דולר ביצרנית הרכב החשמלי הסינית XPeng – לא כשותפויות אסטרטגיות, אלא כניסיונות נואשים לרכוש יכולות תוכנה ופלטפורמה שכשלה לפתח בעצמה. החברה שפעם סיפקה טכנולוגיה למיזמים משותפים סיניים קונה כיום פלטפורמות רכב שלמות מסטארט-אפ סיני שהוקם ב-2014. בינתיים מנוע הרווח שלה קרס: הרווח התפעולי של פורשה צנח ב-99% ל-40 מיליון אירו בלבד ברבעון השלישי של 2024, נתח השוק של פולקסווגן בסין ירד מ-17% ל-13% מתחת, עם נתח של 4% בלבד בקטע החשמלי הקריטי.
זה לא רק ארגון מחדש תאגידי, זה העברת כוח בסיסית. אסטרטגיית "בסין, בשביל סין" של פולקסווגן, שמעבירה 3,000 מהנדסים לחפיי ויוצרת מערכת טכנולוגית נפרדת תחת שיפוט סיני, ממקמת למעשה את הקניין הרוחני ופיתוח העתיד של החברה בשליטת יריב מערכתי. ניתוח הפטנטים מאשר את השינוי: בעוד BYD בנתה חפיר של 51,000 פטנטים המתמקדים בסוללות וטכנולוגיית EV, רוב תיק הפטנטים של פולקסווגן מגן על מנועי בעירה פנימית מיושנים – נכסים תקועים בעתיד חשמלי. מה שאנו עדים לו אינו גרמניה מתאימה לתחרות, אלא אירופה מאבדת שליטה במגזר הייצור החשוב ביותר שלה, כאשר ההנדסה והחדשנות נעשים יותר ויותר בידיים סיניות, על אדמה סינית, תחת כללים סיניים.
EVS
האם סין יכולה להפוך את היסודות שאנו זקוקים להם לנשק?שליטתה של סין בעיבוד יסודות ארצה נדירים (REE) הפכה את החומרים האסטרטגיים הללו לנשק גיאופוליטי. בעוד שסין שולטת בכ-69% מכלל הכרייה העולמית, היתרון האמיתי שלה טמון בעיבוד, שבו היא שולטת ביותר מ-90% מהקיבולת העולמית ו-92% מייצור מגנטים קבועים. בקרת היצוא של בייג'ינג לשנת 2025 מנצלת את האחיזה הזו, ומחייבת רישיונות לטכנולוגיות REE המשמשות אפילו מחוץ לסין, ובכך מרחיבה את השליטה הרגולטורית על שרשראות האספקה העולמיות. "תחום שיפוט ארוך הזרוע" זה מאיים על תעשיות קריטיות מייצור שבבים למערכות הגנה, עם השפעות מיידיות על חברות כמו ASML שמתמודדות עם עיכובי משלוחים ויצרני שבבים אמריקאים שמתרוצצים לבדוק את שרשראות האספקה שלהם.
הפגיעות האסטרטגית חודרת עמוק לתעשייה המערבית. מטוס קרב F-35 יחיד דורש יותר מ-900 פאונד REE, בעוד צוללות מחלקת וירג'יניה זקוקות ל-9,200 פאונד. גילוי רכיבים סיניים במערכות הגנה אמריקאיות ממחיש את הסיכון הביטחוני. במקביל, מהפכת הרכב החשמלי מבטיחה צמיחת ביקוש אקספוננציאלית. ביקוש מנועי EV לבדו צפוי להגיע ל-43 אלפי טון ב-2025, מונע משימוש נרחב במנועים סינכרוניים עם מגנטים קבועים שמנעלים את הכלכלה העולמית בתלות מתמשכת ב-REE.
תגובות המערב באמצעות חוק החומרים הגולמיים הקריטיים של האיחוד האירופי ומימון אסטרטגי אמריקאי קובעות יעדים שאפתניים לגיוון, אך ניתוח תעשייתי חושף מציאות קשה: סיכון ריכוזיות יימשך עד 2035. האיחוד האירופי שואף ל-40% עיבוד מקומי עד 2030, אך תחזיות מראות שהספקים המובילים שלושה ישמרו על אחיזתם, ויחזרו למפלסי ריכוזיות של 2020. הפער בין שאיפה פוליטית לביצוע פיזי נובע ממכשולים עצומים: אתגרי אישורים סביבתיים, דרישות הון מסיביות, והמעבר האסטרטגי של סין מייצוא חומרים גולמיים לייצור מוצרים בעלי ערך גבוה בשלבי ההמשך שתופסים את הערך הכלכלי המקסימלי.
למשקיעים, קרן VanEck Rare Earth/Strategic Metals ETF (REMX) פועלת כפרוקסי ישיר לסיכון גיאופוליטי יותר מאשר חשיפה מסורתית לסחורות. מחירי תחמוצת ניאודימיום, שצנחו מ-209.30 דולר לק"ג בינואר 2023 ל-113.20 דולר בינואר 2024, צפויים לזנק ל-150.10 דולר עד אוקטובר 2025 – תנודתיות מונעת לא ממחסור פיזי אלא מהכרזות רגולטוריות ונשקיזציה של שרשראות אספקה. תזה ההשקעה מבוססת על שלושה עמודים: מונופול העיבוד של סין שהפך ליתרון פוליטי, ביקוש טכנולוגיית ירוקה אקספוננציאלית שקובעת רצפת מחירים חזקה, ומדיניות תעשייתית מערבית שמבטיחה מימון ארוך טווח לגיוון. ההצלחה תעדיף חברות שמקימות שרשראות אספקה מאומתות ועמידות בעיבוד שלב המשך וייצור מגנטים מחוץ לסין, אם כי עלויות גבוהות של אספקה מאובטחת, כולל ביקורות סייבר חובה ועמידה בסטנדרטים סביבתיים, מבטיחות מחירים מוגברים לעתיד הנראה לעין.
האם מלחמת המחירים של BYD מעצבת את עתיד הרכב החשמלי?שוק הרכבים החשמליים (EV) נמצא בתקופה של שינוי משמעותי, כפי שמשתקף בירידה האחרונה במניות חברת BYD הסינית. ירידה זו נובעת מאסטרטגיה תוקפנית של החברה, הכוללת הורדות מחירים של 10% עד 34% על 22 דגמים חשמליים והיברידיים, שנועדו לצמצם מלאי שגדל ב-150,000 כלי רכב בתחילת 2025. על פי דיווחים, מהלך זה עשוי להגביר מכירות בטווח הקצר, עם עלייה של 21% במכירות כלי רכב חשמליים באפריל 2025 (380,089 יחידות), אך הוא מעורר חששות ממלחמת מחירים עזה בשוק הסיני התחרותי. אנליסטים מזהירים כי האטה בביקוש, קיפאון כלכלי בסין ומתחי סחר עם ארה"ב עלולים לשחוק את רווחיות התעשייה כולה.
לעומת גישתה של BYD, המתמקדת בהגדלת ייצור ואינטגרציה אנכית, טסלה שואפת לעליונות טכנולוגית, במיוחד בנהיגה אוטונומית. מערכת ה-Full Self-Driving (FSD) של טסלה צברה מעל 1.3 מיליארד מיילים של נתונים, והחברה משקיעה רבות במחשב-העל Dojo ובשבבי בינה מלאכותית ייעודיים. לעומת זאת, BYD משלבת את מודל ה-AI R1 של DeepSeek במערכות הסיוע לנהג שלה ("עין האל"), המיושמות ב-21 דגמים, כולל דגמים זולים. עם זאת, פרויקט הרובוטקסי של טסלה, שמתוכנן להשקה ביוני 2025, שואף לאוטונומיה מלאה ללא פיקוח – אסטרטגיה בסיכון גבוה עם פוטנציאל לשינוי מהותי בערך החברה, כפי שטוענת המשקיעה קתי ווד, שחוזה כי הרובוטקסי עשוי להעלות את מניית טסלה ל-2,000 דולר תוך חמש שנים.
התחרות מסתבכת על רקע מתחים גיאופוליטיים בין ארה"ב לסין, המשפיעים על חברות סיניות הנסחרות בשוק האמריקאי. BYD, שמתמקדת בשווקים כמו אירופה (שם עקפה את טסלה עם 7,231 רישומים לעומת 7,165 באפריל 2025) ודרום-מזרח אסיה, נמנעת משוק הרכב הפרטי האמריקאי, אך אינה חסינה מהשפעות רחבות יותר. חוק ה-HFCAA מאיים על הסרת חברות סיניות מהמסחר בארה"ב, כאשר גולדמן זאקס הזהירה מפני "תרחיש קיצוני" של מכירת מניות סיניות בהיקף 800 מיליארד דולר. בנוסף, הגבלות אמריקאיות על טכנולוגיות סיניות בתחומי EV ובינה מלאכותית, בשל חששות ביטחוניים, מוסיפות סיכונים. בסין, מתריע המתכנן הממלכתי על תחרות עודפת בשוק ה-EV, עם עודף היצע של 0.2 מיליון כלי רכב, המחריף את מלחמת המחירים.
האם הבינה המלאכותית של טסלה יכולה להניע את העתיד?טסלה ממקמת את עצמה בחזית לא רק של כלי רכב חשמליים אלא גם של בינה מלאכותית (AI) עם תוכניות שאפתניות לנהיגה אוטונומית ורובוטקסי. חזון החברה משתרע מעבר לתחבורה גרידא; היא שואפת לחולל מהפכה באופן שבו אנו נעים, חיים ומשתמשים באנרגיה. האנליסט אדם ג'ונס ממורגן סטנלי חזה צמיחה פוטנציאלית מסחררת, והציע שטסלה עשויה להתרחב לצי רובוטקסי של 7.5 מיליון כלי רכב עד שנת 2040, מה שעלול להקפיץ את שווי המניה שלה לגבהים חסרי תקדים.
קבלת הציבור לעתיד המונע על ידי בינה מלאכותית של טסלה מעורבת אך מסקרנת. חלק ניכר, 55% מהאמריקאים, היו נוסעים ברובוטקסי של טסלה, כאשר הדורות הצעירים מגלים התלהבות רבה עוד יותר. הדבר מצביע על שינוי תרבותי כלפי קבלה ואולי אף העדפה של פתרונות אוטונומיים על פני שירותים אנושיים מסורתיים. עם זאת, המסע רצוף אתגרים, כולל אימות טכנולוגי, תאימות רגולטורית והצורך לטפל בדאגות בטיחות כדי לזכות בספקנים. הפוטנציאל של טסלה לשבש את הניידות העירונית, להפחית את העומס ולצמצם את הפליטות הוא עצום, אך הוא תלוי במעבר על מכשולים אלה.
מניות טסלה כבר הגיבו להבטחות הטכנולוגיות הללו, עם זינוק בולט הקשור למכירות חזקות של רכבים חשמליים ופרויקציות אופטימיות של אנליסטים. שילוב הבינה המלאכותית של החברה ברכבים אוטונומיים ובפתרונות אנרגיה מצביע על עתיד שבו ערים חכמות יכולות להפוך לנורמה. נרטיב זה של טסלה מאתגר אותנו לדמיין עולם שבו טכנולוגיה לא רק מניעה מכוניות אלא גם מניעה שינוי במסגרות הכלכליות, הסביבתיות והחברתיות שלנו. בעודנו עומדים על סף מהפכת הבינה המלאכותית הזו, יש לתהות: האם אנו מוכנים לעתיד האוטונומי שטסלה חוזה?



