סקירה יומית 30.1.25

מיקום פעילות השוק היום הוא עדיין בתוך הטווח של אתמול – לא מחדש לנו מידע, אלא בעיקר מאותת על המתנה. השוק נראה כאילו הוא מחכה לאיזה אות ברור שייתן לו לגיטימציה לזוז. כל זה אומר שהכיוון הבא עוד לא נבחר, והשאלה היא רק כמה זמן עוד נמשיך לרקוד במקום לפני שהמוזיקה תשתנה. אם אתה חדש פה בקריאת הסקירות שלי – תן לי להכניס אותך לעניין.

השוק נראה עצבני אבל לא באמת זז

אני לא יודע איך להגיד את זה בעדינות, אבל אם נכנסת אתמול לשוק עם ציפיות ליום מסחר מלא באקשן – כנראה שאתה עדיין טרי פה. השוק אתמול התנהל כמו מסעדה יוקרתית עם תפריט של שלוש מנות – המנות קטנות, המחירים בשמיים, ובסוף יצאת רעב.

כל המבטים היו נעוצים ב-FOMC, שבדיוק כמו שציפינו, השאיר את הריבית ללא שינוי – כלומר, השאיר את כולם באוויר. וג'רום פאוול? עשה את מה שהוא עושה הכי טוב – דיבר, דיבר ועוד קצת דיבר, אבל בפועל לא אמר כלום. לרגע הייתה תחושה שמשהו זז, אבל מהר מאוד כולם חזרו למציאות כמו ילדים שגילו שהמתנה שקיבלו לחג היא עוד זוג גרביים ממותגות.

כולם על קוצים, אבל למה?

השוק נראה כמו מישהו שמבלה שעה שלמה במדידת בגדים בחנות – מתלבט, בוחן, בודק… ובסוף לא קונה כלום. המדדים נגעו קצת למטה – אבל ממש בקטנה: הדאו ירד 0.31%, ה-S&P 500 איבד 0.47%, והנאסד"ק נחלש ב-0.51%.

העניין הוא שזה לא רק המספרים – זה איך השוק מגיב. כולם ישבו וחיכו לפצצה של פאוול, איזה רמז ברור לכך שהריבית תרד בקרוב, אבל במקום זה הוא שוב בא עם אותו טקסט מוכר: "נראה, נבדוק, נחליט כשנראה לנכון". תודה רבה על כלום. מישהו כבר צריך לתת לו תואר באומנות החמקנות.

אבל בוא נדבר תכל'ס – הכסף הגדול שונא חוסר ודאות. שחקנים גדולים לא מחכים לכותרות הראשיות – הם מחפשים את החורים שבין השורות ומנצלים אותם. כשאין מידע ברור, נוצרת קרקע פורייה לשמועות, והחכמים משחקים על זה. אם עדיין לא קלטת את זה, תאמין לי – מישהו עשה כסף מהבלבול שלך אתמול.

אז מה באמת קרה?

כשאין כיוון ברור, השוק עובר ל"נמתין ונגיב" – בדיוק כמו נהג שמנסה למצוא חניה בתל אביב ומתקשה להחליט אם להמר על הסמטה הצרה או לחפש משהו בטוח יותר. ענקיות הטכנולוגיה שוב היו החולשה המרכזית, כנראה כי גם המשקיעים מתחילים להבין ש-AI לבד לא מספיק – צריך גם לראות רווחים בשורה התחתונה.

בצד השני של המתרס, סקטורים שנתפסים כ"משעממים" – כמו צריכה בסיסית, אנרגיה ושירותים ציבוריים – דווקא החזיקו יפה. למה? כי כשאין כיוון ברור, אנשים רצים למה שעובד. אם יש לך ספק בזה, תשאל את עצמך למה בכל פעם ששוק ההון מתנדנד, כולם חוזרים לקנות מניות של סופרמרקטים, חשמל ומים.

וזה לא רק זה – אם מסתכלים על מחזורי המסחר, אפשר לראות שהשחקנים הגדולים שמרו על ריחוק מסוים. למה? כי לפעמים עדיף לשבת בצד ולחכות עד שהכיוון יהיה ברור. וכששחקנים גדולים יוצאים מהמשחק, מי שנשאר בפנים הם לרוב שחקנים פחות מנוסים, וזה בדיוק הרגעים שבהם השוק יכול לעשות מהלכים מפתיעים ולמחוק אותך לפני שהבנת מה קרה.
אז מה זה אומר לגביך?

אם חיפשת היום מהלך חד וכיוון ברור, צר לי לבאס אותך. אבל אם אתה משקיע שמבין את המשחק, אתה כבר יודע שהשוק לא עובד על מהלכים יומיומיים – הוא רץ מרתון, לא ספרינט. הדבר הכי חשוב? אם אתה עדיין מחכה שהפד יגיד לך איך לתזמן את המסחר שלך, אתה באמת בבעיה. הפד לא עובד אצלך, ואם יש לך תחושה שהחלטותיו מושפעות מהרגשות שלך – אתה חי בסרט.

ופה נכנסת השאלה הקריטית – האם אתה מבין את המשחק או שאתה זה שמשחקים עליו?

זה בדיוק הרגע שבו כל שחקן מתחיל להראות את הצבעים האמיתיים שלו. מי שמפחד מהצל של עצמו בורח הצידה, ומי שיודע לקרוא את המפה מנצל את החולשה של האחרים. אלו הרגעים בהם מי שיש לו אסטרטגיה מסודרת יודע למצוא יתרון, בעוד אחרים רצים בלי כיוון.

אז מה עושים עכשיו?

מה עושים עם כל זה? קודם כל, מבינים שהשוק לא נותן תשובות ברורות – זו התשובה עצמה. שוק רדום הוא לא באמת רדום – הוא מתחמם למהלך הבא. השאלה היא רק אם אתה מספיק חד לקלוט את זה לפני שזה קורה. אולי זו פשוט אתנחתא לפני דוח ה-GDP שיגיע היום? אולי השוק רק מתכונן לפני מהלך חד? או שאולי כולם פשוט שחוקים וצריכים חופשה דחופה בתאילנד.

כך או כך, יש רק דבר אחד בטוח – כשהשוק נראה מנומנם, הוא מתכנן משהו.

וזה הרגע שלך לבחור – אתה בפנים, או שאתה יושב בצד ומסתכל איך זה קורה?

יום מבורך,
זהר ליבוביץ - 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳