האם הצלחתה הכלכלית של גרמניה היא אשליה?מדד הדאקס 40 של גרמניה זינק ב-30% בשנה האחרונה, ויצר רושם של בריאות כלכלית איתנה. עם זאת, ביצועים אלה מסתירים מציאות מדאיגה: המדד מייצג תאגידים רב-לאומיים מגוונים גלובלית, שמקור ההכנסות שלהם נובע בעיקר מחוץ לשוק המקומי המתקשה של גרמניה. מאחורי חוסנה של הדאקס מסתתרת התדרדרות יסודית. התמ"ג ירד ב-0.3% ברבעון השני של 2025, ייצור תעשייתי הגיע לרמה הנמוכה ביותר מאז מאי 2020, וייצור ירד ב-4.8% בהשוואה לשנה שעברה. המגזר המורכב מאנרגיה חווה התכווצות חדה אף יותר של 7.5%, מה שחושף כי עלויות קלט גבוהות הפכו לאיום מבני ארוך טווח ולא אתגר זמני.
מגזר הרכב ממחיש את המשבר העמוק יותר של גרמניה. יצרנים ששלטו פעם מאבדים את המעבר לרכב חשמלי, עם נתח שוק אירופי בסין שצנח מ-24% ב-2020 ל-15% בלבד ב-2024. למרות הובלת ההוצאות העולמיות על מחקר ופיתוח בגובה 58.4 מיליארד אירו ב-2023, יצרני הרכב הגרמנים נתקעים ברמת אוטונומיה 2+, בעוד מתחרים רודפים אחר פתרונות נהיגה עצמאית מלאה. הפיגור הטכנולוגי הזה נובע מתקנות מחמירות, תהליכי אישור מורכבים ותלות קריטית בחומרים נדירים מסין, שם שיבושים באספקה עלולים להפעיל הפסדים של 45-75 מיליארד אירו ולסכן 1.2 מיליון מקומות עבודה.
הקשיחות המבנית של גרמניה מחמירה אתגרים אלה. פיצול פדרלי על פני 16 מדינות משתק מאמצי דיגיטליזציה, כאשר המדינה מדורגת מתחת לממוצע האיחוד האירופי בתשתית דיגיטלית למרות יוזמות ריבונות שאפתניות. האומה משמשת כעוגן פיסקלי של אירופה, ותורמת 18 מיליארד אירו נטו לתקציב האיחוד ב-2024, אך נטל זה מגביל את יכולת ההשקעה המקומית. בינתיים, לחצים דמוגרפיים נמשכים, אם כי הגירה ייצבה את כוח העבודה; מהגרים מיומנים במיוחד שוקלים במידה לא פרופורציונלית לעזוב, ומאיימים להפוך פתרון דמוגרפי לבריחת מוחות. ללא רפורמה רדיקלית לפישוט הביורוקרטיה, הפניית מחקר ופיתוח לטכנולוגיות שיבשניות ושמירה על כישרונות עליונים, הפער בין הדאקס לכלכלה הבסיסית של גרמניה רק יתרחב.
