סקירה שבועית 21.7.25החדק היומי, ה🐘וסוף בסקירה יומית
השבוע עשוי להיות מסחרר, 21 יולי 2025
ביום שישי לקראת כניסת שבת, שנסגרו המסכים, נזכרתי בילד שראיתי בשוק ליד מכונת המסטיקים. הוא הופיע מולי לרגע: מטבע בכף ידו, סובב את הידית ואז הסוכרייה הירוקה שיצאה החוצה. הוא הביט בה מאוכזב, הניע את ראשו כאילו אומר “עוד סיבוב, אולי יצא האדום שרציתי” ואז זרק אותה ברוגז: “זה לא מה שרציתי.”
באותו רגע הבנתי משהו: כאשר אנחנו מרווחים קצת, ויש עיתים שאנחנו אמורים להרגיש שזה מספיק, אבל אז מתברר שזה לא בדיוק מספיק לסוחר המתוסכל, לפעמים אנחנו לא מבינים שסכוריה היא סוכריה.
מבחינה טכנים הימים האחרונים די חסומים ומתממשים, את התשובה לשאלה מי הם הממשים בשיא הילדים שקיבלו את הסוכריה בצבע הלא נכון או הכסף חכם?
השבוע סגר בשיאים, אבל השיאים נראו כמו תמונה מטושטשת: דאו צנח ב־0.32%, S&P500 נתקע במקום, ונאסד"ק טיפס ב־0.05% בלבד. כל מי שקיווה שדוחות רווח טובים יהפכו לסיבה לחגיגה נתקל באירוניה: מול המספרים החיוביים של נטפליקס, אמריקן אקספרס ו־3M, דווקא ההמון ברח ומימש.
כאילו השוק קיבל סיבה לחייך, אבל החליט לא לחייך. זה הרגע שבו מבינים שהשוק הוא לא חוג חיוכים אלא יותר סוג של קרקס: הקהל יכול להתלהב מול הבמה, ובדיוק שהכוכב בא לעלות על הבמה בהחלטה משונה של כאילו פרצה שריפה הוא רץ החוצה.
מנגד, כשמניות פיננסיות כמו Charles Schwab, Comerica ו‑Regions השילו מעצמן משקל עצבני וקפצו, היה נדמה שדווקא שם מתפתח הסיפור האמיתי. הרווחים שלהם מרגישים יותר כמו חוזה עבודה גדול, לא כמו קופסת סוכריות שרק מחכה לילד ממכונה המסטיקים. זה משהו שאפשר להרגיש בגוף: תחושה של “אולי הפעם זה כל מה שאני צריך” במקום “אולי זה לא מה שחשבתי.”
המשק האמריקאי נראה יציב במבט חטוף. אינפלציה שנתית של 2.7%, מדד אמון הצרכן מטפס ל־61.8 והשיא שלו בחמישה חודשים ותשואות האג"ח הקצרות נרגעות. אבל כשמתעסקים בנתוני התחלות הבנייה לחודש יוני, מגלים שהיחידות הבודדות, אלו המייצגות את החלום לרכוש בית, דווקא מושכות לאחור.
השבוע הנוכחי עשוי להיות מסחרר: בין 21 ל‑25 ביולי ייערכו כמה מיני פסטיבלים פיננסיים. בראש מופיעים דוחות Q2 של ענקיות כמו טסלה, אלפאבית ואינטל, שיוכלו לשלוח דפיקות קרב וגלי פניקה אם הרווחים יתבררו חלשים מהצפוי.
אחריהם, ב־22 ביולי, הספוט יאיר את נאומי פאוול בוועידת הבנקאות, ההד הקריטי של הפד יכול ללחוץ על כפתור התרגום בין “המצב בסה״כ בטוח” ל“אולי לא כל כך יציב.” ב־23 יולי מתקבל מדד אמון צרכני אירופי ו‑PMI יפני, ו‑24 יולי מביא איתו את החלטת הריבית של ה‑ECB.
זהו סדרת “בלוקים” כלכליים שלאורם כל סוחר צריך להחליט: לשבת ביציע, או לקפוץ לחבורת הביצוע.
ואז תגיע ההפתעה הפוליטית: ב־1 באוגוסט ייכנסו לתוקף מכסים חדשים על יבוא מאירופה, מקסיקו וקנדה בשיעורים של 15-30%. בזמן שסוחרי הסחורות יסתכלו על גרפים של נחושת ונפט, השאר יתכוננו למלחמת מחירי הסחורות. זה לא יעבור בשקט: הסבלנות קצת מתוחה, השוק מחכה לראות מי יצחק בסוף ומי ישאר תקוע עם מחיר לא הגיוני.
ברגעים כאלה, כשאתה כסוחר מתחיל מתקפל בתוך הרעשים, עולה בי השאלה הפשוטה: האם אתה כאן כדי להיות החלק של הקהל ששואג אחרי כל תנועה, או כדי לשחק עם אסטרטגיה ומחשבה ארוכה טווח על לוח השחמט? הרי המסחר הוא כמו מסע חיים של ספורטאי: לא משנה כמה מטרות תשיג, מה שחשוב הוא אם אתה תישאר במשחק גם לנצח את האירוע הבא.
לכן, כשאתה מתכונן לשבוע של אינספור אירועים, קח לך רגע ושאל: האם אני רק רודף אחרי הרוח, או שאני מסוגל לעצור, לנשום, ולהבין היכן אביט מחר? החלטה הכי טובה שלך עשויה להיות פשוט להמתין לסיבוב הנכון, לא because the numbers say so, but because your gut whispers “hold up.” ואז, כשסוף סוף תרים עוגן להמשיך בהפלגה, תגלה שאולי הסוכרייה הירוקה הזו היא גם סוכריה ויש לה טעם חדש, שבדיוק מתאים לך.
בסופו של דבר, השוק מזכיר לילד שבמכונה: הוא נותן מה שיש ולא תמיש מה שאתה רוצה. אם תלמד לקבל את זה, גם כשזה לא יהיה בצבע הנחשק, תמצא הרבה פחות אכזבות ופחות רצון לשבור את הכלים. והשבוע, שגל של הדוחות, נאומים ומכסים יגיע, תוכל להיות שם. שקט, מוכן לדוג את הרגעים האמיתיים, לא את האשליות.
אז השבוע, במקום לרוץ אחרי כל ניצוץ, שמור על קור רוח כדאי שתהיה מוכן לפעול לפי הקצב האמיתי של השוק, במילים פשוטות אל תהיה ספונטני תגיע מתוכנן.
שבת מבורך,
זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳
