סקירה יומית 08.04.25
החדק היומי – ה🐘וסוף בסקירה יומית
צלילי השקט לפני הסערה
השוק אמנם נבלם אתמול, אך כמו נגן מנוסה שמחזיק נשימה לפני הצליל האחרון, הוא נעצר ללא עוצמה מספקת להפיח בנו אופטימיות. רגעים של Key Reversal הבהבו כמו כוכבים בודדים בשמי הערב, אך נעלמו בטרם זרחו במלואם. בכל פעם שהשוק טיפס לפסגות התקווה, משקולות המציאות משכו אותו חזרה לתהום חוסר הוודאות.
התבוננות בנר השבועי מגלה מאבק עמוק - אנו שרויים במרכז הבר, במקום הכי רנדומלי שהשוק מציע. כמו נווד במדבר שרואה פתאום מים שאינם קיימים, הסוחר המתבונן בגרף מתפתה לקרוא סימנים במקום שהאקראיות שולטת.
מלבד חגיגה לסוחרי הגלים הגבוהים (אותם אמיצים המפליגים במים הסוערים של המסחר התוך-יומי), לא ניתן לומר בוודאות אם אנו עדים לסיום הפרק או רק לפתיחת דלת נוספת במסדרון הירידות האינסופי.
🐘ריקוד הפחד
תארו לכם שאתם הולכים ברחוב, והכל נראה רגיל - מכוניות חולפות, אנשים ממהרים, והשמש זורחת כמו תמיד. פתאום, בלי שום אזהרה, הכביש מתחיל לרעוד, בניינים מתנדנדים, ואתם מרגישים כאילו מישהו הפך את העולם על ראשו. אתם לא יודעים אם לצחוק, לבכות, או פשוט לעמוד שם בהלם. זה בדיוק מה שקרה אתמול בשוק ההון - רעידת אדמה של תנודות, פחדים, ותעריפים שזרקו את כולנו למערבולת של אי-ודאות.
כשם שרעידת אדמה משנה את פני הקרקע, כך תנודות השוק משנות את פני המציאות הפיננסית. אך הסייסמולוגים של המסחר יודעים: אחרי כל רעידה מגיע שקט, ובשקט הזה - נזרעים זרעי ההזדמנויות העתידיות. מעטים הם המסוגלים לראות את הדפוס בתוך הכאוס, את הריקוד המורכב בין פחד לחמדנות, בין פאניקה לתקווה. וכמו בכל סיפור טוב, יש פה לקח, ומי שיודע לקרוא בין השורות ימצא את האוצר.
🐘 צלילי התעריפים
אתמול, 7 באפריל, השוק התנהג כמו פילוסוף עתיק המחפש אחר האמת בעולם של דעות סותרות - נע בין קצוות, מתלבט בין הודאות לספק. הדאו צנח 581 נקודות בשלב מסוים, הנאסדק התרסק ביותר מ-800 נקודות לפני שחזר כמו זומבי מהמתים, וה-S&P 500 שיחק תופסת עם רמת הדובים, 20% מתחת לשיא האחרון שלו.
המכסים אינם רק מספרים על מסך, הם סיפור של יחסי כוחות עולמיים, משחק שחמט אסטרטגי שבו כל כלי משפיע על הלוח כולו. שמועה על הפוגה של 90 יום במכסים (חוץ מסין) התפוגגה כשהבית הלבן צעק "פייק ניוז", ואז טראמפ זרק 50% תעריפים נוספים על סין החל מיום רביעי, אם לא יורידו את ה-34% שלהם. הפחד מהמיתון מתחיל להריח כמו חלב שהושאר מחוץ למקרר - ריח שהשוק מנסה להתעלם ממנו, אך בכל פעם שהוא מסובב את ראשו, הריח מתחזק. בשקט-בשקט, השוק שואל את עצמו אם הוא בכלל רוצה להמשיך להיות שוק, או שמא עדיף לעצור הכל ולהתחיל מחדש.
🐘 גלים סוערים
בואו נפרק את זה לאטומים של נתונים: הדאו סיים ב-37,965.60, ירידה של 349.26 נקודות (-0.91%). הנאסדק, כמו חתול עם תשע נשמות, סגר ב-15,603.27, עלייה קלה של 15.48 נקודות (+0.1%). וה-S&P 500 נחת ב-5,062.25, מינוס 11.83 נקודות (-0.23%).
המספרים מספרים סיפור של חוסר איזון - כאילו הבורסה עצמה מחפשת את נקודת שיווי המשקל שלה בעולם משתנה. התנודות היו מטורפות - ה-S&P נע בין ירידה של 4.7% לזינוק של 3.4% באותו יום, כאילו היה אוחז בו רוח שדים. התנודות הן לא רק גרפים, הן ביטוי לפסיכולוגיה קולקטיבית, קרדיוגרמה של לב השוק הפועם במקצב של חשש ותקווה.
תקשורת וטכנולוגיה זרחו כמו מגדלורים בלילה סוער, בעוד נדל"ן, בריאות, שירותים, חומרים, צריכה בסיסית, פיננסים וצריכה מותרות נפלו כאבנים במדרון תלול. התשואה על אג"ח 10 שנים זינקה ל-4.16%, וה-2 שנים ל-3.73%. כסף בטוח כבר לא מרגיש כל כך בטוח - כאילו המושג "מקלט" עצמו מתערער בעולם שבו אפילו הוודאויות הגדולות ביותר מתחילות להתפורר.
🐘אור קלוש בלב הסופה
כשהשוק נראה כמו חנות כלבו ביום שישי השחור - הכל נזרק באוויר ואף אחד לא יודע מה לקנות - אתם לא רצים כמו עדר. אתם יושבים, נושמים, ומסתכלים על התמונה הגדולה.
בעידן של אלגוריתמים וסחר אוטומטי, הסערה בשוק מזכירה לנו שמאחורי כל מספר עומד אדם, מאחורי כל החלטה - רגש. החוכמה אינה להימלט מהסערה אלא למצוא את העין שלה, המקום השקט שממנו אפשר לראות את התמונה המלאה ולפעול מתוך בהירות, לא מתוך פחד.
מכסים הם כמו אורח לא קרוא שמתיישב לך בסלון ומסרב לעזוב, מפזר את חפציו על הרצפה ומשנה את סדר הספרים על המדפים. אבל השוק תמיד מוצא דרך להתאזן, להסתגל, להפוך את האתגר להזדמנות. תבדקו את התיק שלכם - יותר מדי חשיפה למגזרים שנפגעים? תקנו שם. אוהבים ללכת נגד הזרם? תסתכלו על תקשורת. הווליום - 2 מיליארד ב-NYSE, 12 מיליארד בנאסדק - מראה שמישהו זורק כסף כמו קונפטי בחתונה. השאלה היא: האם זה מסיבת חידוש היחסים או מסיבת פרידה?
🐘 צללים באופק
מה אם טראמפ יגיד מחר "הכל בדיחה"? השוק יזנק כמו חתול שראה דג קפוץ החוצה מהאקווריום. ומה אם סין תוריד מכסים? אותו דבר. אבל אם המיתון ידפוק בדלת, השוק יגזים כמו תמיד - עולה לשמיים או צונח לתהום, כי המידתיות היא גבול שהשוק לא מכיר.
"השוק תמיד צודק, אבל לא תמיד הגיוני," אמר ליברמור, וכמו בחיים עצמם - הפרדוקס הוא לא בעיה לפתרון אלא מציאות להשלמה. האשראי לצרכנים התכווץ ב-0.8 מיליארד דולר בפברואר, התכווצות שלישית בארבעת החודשים האחרונים. התכווצות האשראי הצרכני היא כמו נהר שזרימתו מואטת - סימן מקדים לשינוי עונות בכלכלה. אנשים לא מוציאים כסף, וזה לא סימן טוב, כמו ציפורים שמפסיקות לשיר לפני סערה. אבל השוק לא התרסק לגמרי, אז יש תקווה - זרע קטן של אמונה בתוך שדה של ספק.
🐘 משחק הצל
פעם היה כלב שרדף אחרי הצל של עצמו. הוא רץ ונבח, אבל הצל תמיד הקדים אותו. יום אחד, חתול חכם שאל: "למה אתה רודף אחרי הצל?" "כי אני רוצה לתפוס אותו" ענה הכלב. "אבל הוא חלק ממך" אמר החתול. הכלב עצר, חשב, והתחיל לשחק עם הצל במקום לרדוף. לפתע, הכל נראה משחק, לא מלחמה.
הכלב שלמד לשחק עם צלו גילה סוד עתיק: המאבק נמצא במחשבה, לא במציאות. כך גם בשוק - כשאנו מפסיקים להיאבק במה שאיננו יכולים לשלוט בו ומתחילים לרקוד עם הריתמוס של השוק, אנו מגלים שהכאוס עצמו הוא צורה של סדר גבוה יותר, והתנודות הן תווים בסימפוניה אינסופית של יצירה כלכלית.
התנודתיות היא לא האויב, היא המורה. החוסר ודאות אינו הסכנה, הוא הקרקע הפורייה שבה צומחות ההזדמנויות הנדירות ביותר. ומי שלמד לחבק את האי-ודאות כמו חבר ותיק, ולא להיאבק בה כמו שד זר, מגלה שהשוק, על כל תעלוליו, הוא בסך הכל מראה ענקית המשקפת את הנפש האנושית על כל פחדיה, תקוותיה, וחלומותיה.
ובסוף היום, כשהמספרים נרגעים והמסכים מתכבים, נותרת השאלה הנצחית: האם היום יהיה שונה? התשובה, כמו תמיד, נמצאת בעין הסערה - או ליתר דיוק, בעין שיודעת לראות את האמת מעבר לרעש, את הדפוס מעבר לתנודות, ואת ההזדמנות מעבר לסכנה.
יום מבורך
זהר ליבוביץ – 🐘 – או סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳
