נטיית האדם היא תמיד לחשוב שלדברים טובים תמיד יש סוף לא טוב.
זו מעין מגבלה שגדלנו עליה כולנו על פי מספר קלישאות כגון:
דברים טובים נגמרים מהר,
מה שעולה חייב לרדת,
בכל טוב מגיע מר ועוד משפטים ששזורים בנו מילדות.
אנו לא אשמים, גם מי שטיפחו וגידלו אותנו לא אשמים.
ככלל, אדם צריך להימנע מלהאשים כל הזמן אחרים ולהתלונן מהי נקודת הפתיחה שלו, מהיכן מגיע ועוד. זה מראה המון על צורת החשיבה והתבוננות.
כשאדם חושב במסגרת ותבנית כמו המשפטים למעלה, הוא ממש מגביל את עצמו ואת אורח חייו לפעולות מסוימות עם סוף ידוע מראש.
לא משנה מה יקרה זה יתפצל ל 2:
א. ידעתי שאסור לי להמשיך.
ב. חוסר סיפוק מובהק מתוך אמונה מסוימת שהוא זה ששולט על מה שקורה בחיים.
מה שכן עוזר ותורם מאוד לסוחר ולכל אדם, זה לחשוב בצורה של סיכוי והסתברות.
לא להקדים את המאוחר,
במקרים מן הסוג הזה - לחיות ולהיות עם הזרם.
להוריד ממנו את המשקולת הנקראת ניחושים והימורים בשוק ההון - כל הזמן לנסות לנחש ולחזות את העתיד לבוא.
דמיינו את עצמכם מובלים ולא מובילים
אני מבין ויודע שזה קשה, קשה מאוד! גם אני חייתי כך שנים ועדיין, לעיתים מועד במחשבה ומעשה.
זה מאתגר לחשוב/לחיות במחשבה שאתה לא שולט...ולא די בכך, אתה נתון לחסדים של אחרים...הרי מי שקובע האם שוק יעלה/ירד זה מה שאר העולם חושב לאחר שנכנסת לעסקה.
לא באמת אתה קובע או משפיע על הכיוון, התצורה, התנודתית וכו'.
אז אם כך, למה שלא נחליף את המשפטים והתבניות הכתובים מעלה במשפטים כגון:
א. מה שעולה יכול להמשיך לעלות.
ב. דברים טובים ממשיכים להיות טובים.
ג. אני לא יודע מה שאני לא יודע.
ד. עכשיו טוב ובהמשך אני מאמין שיהיה יותר טוב.
וואו - איזה שינוי תפיסה עלולים להרגיש בניהול התיק, הפוזיציה, עסקאות ארוכות פתאום נכנסות למשוואה, היכולת של הסוחר לספוג תיקונים של השוק ועוד.
כל פעם קצת.
כל פעם עוד קצת לנסות.
או איך שבוגר שלי באחד מאימוני המסחר בקהילת הליווי הסביר לנו לנו שלמד מהמרכז גמילה בו הוא התנדב:
"רק היום"
"רק להיום אני משנה את החשיבה וההתנהגות שלי"
נכון, צריך להתייחס גם לשוק:
חד משמעית השוק מדגמן לנו תצורה לכיוון צפון.
בממדים הגדולים (הגדולים באמת) ניתן לראות מאמץ ותוצאה בהתאם, ללא סטיות כאלה ואחרות.
ברור שיכול להגיע נתון/חדשה כזו או אחרת שעלולה לטרוף את הקלפים, אבל זוכרים? אנחנו:
א. סוחרים את מה שרואים ולא מקווים/מדמיינים.
ב. חושבים טוב!
זו מעין מגבלה שגדלנו עליה כולנו על פי מספר קלישאות כגון:
דברים טובים נגמרים מהר,
מה שעולה חייב לרדת,
בכל טוב מגיע מר ועוד משפטים ששזורים בנו מילדות.
אנו לא אשמים, גם מי שטיפחו וגידלו אותנו לא אשמים.
ככלל, אדם צריך להימנע מלהאשים כל הזמן אחרים ולהתלונן מהי נקודת הפתיחה שלו, מהיכן מגיע ועוד. זה מראה המון על צורת החשיבה והתבוננות.
כשאדם חושב במסגרת ותבנית כמו המשפטים למעלה, הוא ממש מגביל את עצמו ואת אורח חייו לפעולות מסוימות עם סוף ידוע מראש.
לא משנה מה יקרה זה יתפצל ל 2:
א. ידעתי שאסור לי להמשיך.
ב. חוסר סיפוק מובהק מתוך אמונה מסוימת שהוא זה ששולט על מה שקורה בחיים.
מה שכן עוזר ותורם מאוד לסוחר ולכל אדם, זה לחשוב בצורה של סיכוי והסתברות.
לא להקדים את המאוחר,
במקרים מן הסוג הזה - לחיות ולהיות עם הזרם.
להוריד ממנו את המשקולת הנקראת ניחושים והימורים בשוק ההון - כל הזמן לנסות לנחש ולחזות את העתיד לבוא.
דמיינו את עצמכם מובלים ולא מובילים
אני מבין ויודע שזה קשה, קשה מאוד! גם אני חייתי כך שנים ועדיין, לעיתים מועד במחשבה ומעשה.
זה מאתגר לחשוב/לחיות במחשבה שאתה לא שולט...ולא די בכך, אתה נתון לחסדים של אחרים...הרי מי שקובע האם שוק יעלה/ירד זה מה שאר העולם חושב לאחר שנכנסת לעסקה.
לא באמת אתה קובע או משפיע על הכיוון, התצורה, התנודתית וכו'.
אז אם כך, למה שלא נחליף את המשפטים והתבניות הכתובים מעלה במשפטים כגון:
א. מה שעולה יכול להמשיך לעלות.
ב. דברים טובים ממשיכים להיות טובים.
ג. אני לא יודע מה שאני לא יודע.
ד. עכשיו טוב ובהמשך אני מאמין שיהיה יותר טוב.
וואו - איזה שינוי תפיסה עלולים להרגיש בניהול התיק, הפוזיציה, עסקאות ארוכות פתאום נכנסות למשוואה, היכולת של הסוחר לספוג תיקונים של השוק ועוד.
כל פעם קצת.
כל פעם עוד קצת לנסות.
או איך שבוגר שלי באחד מאימוני המסחר בקהילת הליווי הסביר לנו לנו שלמד מהמרכז גמילה בו הוא התנדב:
"רק היום"
"רק להיום אני משנה את החשיבה וההתנהגות שלי"
נכון, צריך להתייחס גם לשוק:
חד משמעית השוק מדגמן לנו תצורה לכיוון צפון.
בממדים הגדולים (הגדולים באמת) ניתן לראות מאמץ ותוצאה בהתאם, ללא סטיות כאלה ואחרות.
ברור שיכול להגיע נתון/חדשה כזו או אחרת שעלולה לטרוף את הקלפים, אבל זוכרים? אנחנו:
א. סוחרים את מה שרואים ולא מקווים/מדמיינים.
ב. חושבים טוב!